ייעוץ וטיפול פסיכולוגי - קרן דאון, פסיכולוגית קלינית

 מידע ומאמרים ››
 הקשר בין אופן ההתקשרות (Attachment) והיענות לסמכות



הקשר בין אופן ההתקשרות (Attachment) והיענות לסמכות

(המאמר מבוסס על סיכום עבודת התזה של קרן דאון, שנעשתה בהנחיית פרופ' מריו מיקולינסר, באוניברסיטת בר אילן)

מהו "אופן התקשרות" – Attachment ?
לכל אחד מאיתנו כבוגר יש התנהגויות, דרכים ליצור קשר, רגשות לגבי קשרים, שהם חלק מאיתנו ואנו מורגלים בהם. חלק מהתנהגויות אלה מולדות, חלק מהן נרכשות ונלמדות מהסביבה שלנו או מחוויות שחווינו במהלך חיינו. כשאנחנו צופים בתינוק קטנטן כבר אז נוכל להבחין בהתנהגויות מסויימות שהן מולדות. חלק ניכר מההתנהגויות בגיל הצעיר נועדו על מנת ליצור קשר וקרבה למבוגר המטפל. כך נראה תינוקות שנוטים להתכרבל בחיק מבוגר, להתקרב אל הבל נשימתו וחום גופו של המבוגר. תינוקות מכינים את גופם ואת שפתיהם ליניקה מהשד או מבקבוק כבר עם צאתם מהרחם. מס' שבועות אח"כ נצפה בתינוק שתופס את שערות אימו, את אצבעותיה, נהנה ממגע גופו הערום בגופה הערום. להתנהגויות ולאינטראקציות אלה נקרא "התקשרות". כשאנו מדברים על המושג "התקשרות" - Attachment אנחנו בעצם מתיחסים לתאוריה ההתפתחותית של בולבי (1969), שהוא תאורטיקן מהמאה שעברה. הוא טען שכל תינוק הוא בעל מגוון של התנהגויות שמטרתן להגיע לקרבה עם המטפל. מטרתה של קרבה זו היא לספק לתינוק סביבה חמה ובטוחה, ליצור לו בסיס ובטחון לחקור ממנו את סביבתו. בסיס כזה שתמיד ניתן לחקור ולחזור אליו מעודד צמיחה רגשית ובטחון בעולם, ומעודד יכולת ליצור קשרים.

על בסיס תיאור ההתנהגות התינוקית המולדת, חוקרים בחנו את השפעתה של הסביבה בה גדל התינוק. על סמך תצפיות בקשר בין פעוטות לאימהות, ובתגובת התינוקות לפרידה קצרה מהאם (למשך מס' דקות) הוגדרו שלושה סגנונות התקשרות: בטוח, חרד ונמנע. פעוט שהוגדר כבטוח הראה בטחון באימו, הביע מחאה בפרידה מהאם, וחידוש הקשר והרצון לקרבה עם שובה של האם. פעוט שהוגדר כחרד הראה חרדה עזה, ייאוש וכעס בפרידה, ותגובות של התקרבות והתרחקות עם שובה של האם. פעוט שהוגדר כנמנע, הראה המנעות והתרחקות מהאם עם שובה לאחר פרידה.

חוקרים אחרים מצאו שיש שוני באופן הטיפול של האימהות לפעוטות השונים. לפעוטות שהוגדרו בטוחים, יש אם רגישה שמצליחה להכיל את צרכיו, קשייו ואת ביטויי האוטונומיה שלו. היא מסייעת לפעוט ללמוד שמותר לו לבטא את עצמו ואת רגשותיו באופן פתוח, וכי יזכה לתמיכה שזקוק לה. לפעוט החרד יש אם שנוטה להשתדל להיענות לצרכי תינוקה, אך היא אינה עקבית ביחס אליו. לעיתים מאוד מתגמלת ונגישה לפעוט ולעיתים מתעלמת או לא לגמרי מבינה את רצונו. פעוט זה יפתח דרכים להגביר את היחס אליו ואת תשומת הלב, ויהיה חרד לאבד יחס זה, שמא לא יחזור. לגבי הפעוט הנמנע, הממצאים לא עקביים, אולם חלק מהם מצביעים על אם אדישה או חסרת הבנה לצרכיו ולאיתותיו של הפעוט. במקרה זה הפעוט ילמד לצמצם ביטוי רגשי ובקשה ליחס, וילמד לספק את צרכיו בעצמו, מה שנקרא "אם אין אני לי מי לי!".

מבחינה סטטיסטית חשוב לציין שני דברים עיקריים.

  • ראשית, שרוב הפעוטות לרוב האימהות או המטפלים זכו לטיפול סביר ואפילו יותר מכך, ומפתחים סגנון התקשרות בטוח. רק במקרים הקיצוניים ביותר נראה סגנונות התקשרות חרד ונמנע, בפעוטות שגדלו בבתי יתומים, הוזנחו, עברו התעללות, חוו מוות של הדמות המטפלת, עברו מלחמה, שואה וכיו"צ. על כן חשוב שהאם הממוצעת תהיה רגועה בעת קריאת המאמר הנוכחי, וכן, תבין שאי הבנת התינוק או חוסר עקביות חד פעמי לגיטימי ואנושי בעת גידול ילדים, ואינו מוביל לפיתוח סגנון התקשרות לא בטוח.
  • שנית, לאחרונה פותח מודל אשר רואה את סגנונות ההתקשרות כמצויים על רצף, כלומר על ציר אחד. וכי לכל אחד מאיתנו, או לכל אחד מילדנו יש מעט מכל סגנון התקשרות. הקובע זה הסגנון הדומיננטי ברוב המקרים. כלומר: אנחנו יכולים לחוש בטוחים ברוב הסיטואציות בחיים, חברים, לימודים, עבודה וכד', אך במצבי לחץ קיצוניים יותר יופיעו התנהגויות של חרדה וייאוש, חוסר בטחון שיאהבו אותנו, כמו שחש החרד. אדם אחר אולי יחוש, שמול גורם לחץ הוא דוקא מסתגר בתוך עצמו, ויודע להתארגן ולספק צרכיו בעצמו ונמנע מקשר עם הסביבה. כך שבכל אחד מאיתנו שרידים קלים לדפוסי התקשרות נוספים. לדוגמא: ילד בגיל הגן שהיה בטיפולי, שהיה בעל סגנון בטוח, הגיב שונה עם חזרת אימו הביתה מבית החולים לאחר שנולד לו אח. הוריו תיארו שלאחר הפרידה מהאם (שהיתה שלושה ימים בבי"ח) הפך "נודניק", "מבקש כל הזמן דברים", "נצמד לאימו בצורה יוצאת דופן, אך מסרב לדבר או להגיב לדבריה". מעבר למצב המצוקה של הילד, חשוב היה להבחין ביחד בדרך ההתנהגות שמזכירה את הדפוס החרד. הוא הגיב בנסיונות להגביר את תשומת הלב לצרכיו (אולי היה חרד פן ישכח, עת אימו עסוקה עם תינוק חדש), ונטה להתקרבות (הצמדות) והתרחקות (חוסר הדיבור) עם שובה.

ומה לגבי מבוגרים?
כפי שנרמז עוד קודם, מחקרים רבים הוכיחו את קיום שלושת סגנונות ההתקשרות גם בבגרות. מבוגר עם סגנון בטוח חש נוחות עם קרבה, תלות הדדית ובטחון בתגובת האחר. מבוגר עם סגנון חרד חש חרדה מתגובת האחר, חושש מדחיה אך בעל רצון עז לקרבה. מבוגר עם סגנון נמנע חש חוסר בטחון בכוונות הטובות של האחר, מעדיף לשמור על מרחק פיזי ורגשי ממנו ונמנע מלהסתמך עליו.

חלוקה משולשת זו זכתה לתמיכה מחקרית רבה. ניתן היה לראות שאופן ההתקשרות (בטוח, חרד, נמנע) רלוונטי לתפקוד במערכות יחסים רומנטיות ואפלטוניות, בהערכה עצמית, בתפיסת האחר, בפתרון בעיות, בהתנהגות בשעת מצוקה, ביצירת אמון ועוד.

על אף המחקר הרב בנושא, מעולם לא נעשה נסיון לקשר בין סגנונות ההתקשרות הללו (בטוח, חרד, נמנע) להתנהלות במקום העבודה, ליכולת להיות כפיף ולקבל עליך הוראות ופקודות. רעיון זה עלה בראשי עקב הכרות וטיפול במס' מבוגרים, שבין יתר קשייהם, חשו שהיחסים בעבודה, ובפרט היחסים עם הבוס, בעל הסמכות, מעיקים עליהם מאוד. כל אחד מהאנשים הללו היה שכיר במקום אחר, וכלפי חוץ כולם קבלו את ההוראות ובסופו של דבר בצעו את הנדרש מהם. אולם, התחושות שחוו, והמניעים של כל אחד מהם בסופו של דבר להיענות לסמכות היו שונים לגמרי. השונות הזו היתה בחלקה עקב מקום העבודה השונה של כל אחד, ותנאי חייו, אך בחלקה מושפעת מאופיו והרגליו של אותו אדם ומדפוס ההתקשרות שלו.

כמו כן, לא היתה התיחסות מספקת בספרות לחלק ההיררכי של הקשר אם-תינוק. הרי היענות לסמכות היא חלק בלתי נפרד מחיינו מינקות, כי המבוגר הוא בעל הסמכות ("הבוס") והילד הוא מקבל הסמכות. כך שלא מן הנמנע שאת אותם יחסי ילד-מבוגר או כפיף-בעל סמכות, נשחזר עם בעל הסמכות במקום עבודתנו.

מה חקרנו?
במחקר ניסינו להתיחס באופן רב מימדי ומורכב למושג סמכות. ולבחון מהם הרווחים, ההפסדים והרגשות העומדים בבסיס ההחלטה (מודעת או לא מודעת) להיענות לסמכות, ומה ההעדפה של כל אדם, להיענות או לא להיענות לסמכות.
תחילה ערכתי סדרת ריאיונות עומק, על מנת לקבל מאנשים תיאור רחב ומקיף של הסיבות שבגללן הם נענים לסמכות. התשובות שקבלנו היו רבות:
"הסמכות יכולה ללמד אותי"
"סמכות מסירה ממני את האחריות"
"אני רוצה להיות חלק מהמערכת"
"הסמכות מציבה לי גבולות"
"סמכות מספקת לי בטחון"
"היענות מאפשרת לי לרצות אדם שאני מעריך"
"מאפשר לי לחוש שאני לא לבד"
ועד ועוד...

בהמשך הראיונות שאלתי מהם ההפסדים בנגרמים להם כשהם נענים לסמכות:
"אני מאבד חלק מהעצמאות שלי"
"אני מוותר על יכולת לשנות"
"הסמכות עלולה "לדרוס" אותי
"אני עלול להפוך קצת לרובוט"
"החשיבות שלי נפגעת"
"אני צריך לוותר ולהתאים את עצמי"
"אני מוותר על הסגנון האישי שלי"
ועוד...

ולסיום ביקשתי כי יעלו את מגוון הרגשות שחשו תחת סמכות:
"אני עשוי לפחד מבעל הסמכות"
"אני חש תלות בסמכות"
"זה הופך אותי עצבני"
"אני מרגיש בטחון"
"אני עשוי לחוש מושפל"
"מתעוררת בי קנאה בבעל הסמכות"
"עולה בי הרצון למרוד"
"מתעוררים בי רגשי נחיתות"
ועוד...

על בסיס ראיונות מעמיקים אלה נבנו שאלונים לגבי הרווחים, ההפסדים והרגשות תחת סמכות.
כעת יכולתי לבדוק את הקשר בין סגנון ההתקשרות (האם אדם בטוח, חרד, נמנע) לבין תחושותיו העמוקות והמוטיבציות האמיתיות שחווה כשנענה לסמכות.
בנוסף, בדקתי זמן הזכרות של אנשים בעלי סגנונות התקשרות שונים, למצבי היענות לסמכות. אם אדם נוטה להיענות בקלות לסמכות מתוך הסכמה, הוא יזכר באירוע כזה מהר יותר לעומת אדם הנוטה להתנגד לסמכות, ולהיפך. אם אדם נוטה להיענות על מנת לרצות את בעל הסמכות, הוא יזכר בסיטואציה כזו מהר יותר לעומת אדם הנוטה למרוד בסמכות, ולהיפך.

מה מצאנו?
הממצאים מעניינים ומרתקים מאוד, ומאפשרים "לצייר" מעין פרופיל רגשי והתנהגותי של כל סגנונות ההתקשרות תחת סמכות.
בעל סגנון ההתקשרות החרד, יהיה אדם שנוטה להיענות לסמכות, כאשר ההיענות נעשית מתוך רצון לרצות ולזכות בהערכה. הרווח העיקרי שחש תחת סמכות, הוא הרגשה של שייכות למשהו, בטחון וקבלת אהבה מצד בעל הסמכות. אבל בו זמנית, הוא חווה הפסדים ורגשות שליליים תחת סמכות.
לעומתו, בעל סגנון ההתקשרות הנמנע, נוטה להתנגד לסמכות, ולרוב יענה לסמכות למרות התנגדות פנימית עזה, המלווה ברגשות שליליים. הוא אינו חווה כל רווח תחת סמכות אלא רק הפסד, ונוטה "להתנתק" רגשית.
בעל סגנון ההתקשרות הבטוח, נוטה להיענות לסמכות מתוך רצון והסכמה. הוא אינו חווה הפסדים תחת סמכות, חווה מגוון רחב של רגשות, חיוביים ושליליים אך יודע לווסת אותם היטב, ולתפקד באופן מותאם למציאות.
עם זאת, עלינו לזכור כי לכל אחד מאיתנו באישיותנו, קווים בטוחים, חרדים ונמנעים, וסוגי סמכות מסויימים, קשים יותר, כופים או משתתפים ומשתפים יעוררו בנו תחושות והתנהגויות אחרות. על כן, יתכן שבמצבים שונים נמצא עצמנו מתנהגים יותר כמו הסגנון החרד, יותר כמו הנמנע או כמו הבטוח. החוכמה היא לזהות איזה מצב מעורר בנו התנהגות כזו או אחרת תחת סמכות, ולארגן את חיינו היומיומיים כך שדמויות הסמכות שאנו בקשר תמידי עימם יתאימו לאופיינו. כאן, ממצאי המחקר מסייעים מאוד. לדוגמא, בתחום הארגוני-תעסוקתי, מפעלים ובעלי סמכות מעוניינים לרוב בשיתוף פעולה ובהעלאת מוטיבציה של עובדיהם, ויכולים להתאים את סוג העבודה וסוג הסמכות לעובד בהתאם לסגנון ההתקשרות שלו. כך אנחנו כפסיכולוגים, מייעצים לבעלי סמכות, או למטופלינו לבחור את המקום המתאים להם. אדם עם קווים נמנעים, נייעץ לו למצוא נישה בה יהיה עצמאי יותר, ראש גדול, פחות אינטראקציות עם בעל הסמכות, ותחושה של יכולת ויצירה. לעומת זאת, אדם עם קווים חרדים, נייעץ לו או לבוס שלו, לעודד אותו, להקרין לו ידידות והערכה, ולהגביר חיזוקים חיוביים. באותה מידה ניתן ליישם את הדברים בהדרכת מורים, גננות ואפילו הורים, על מנת להגביר שביעות רצון והתקדמות של נער/ה או ילד/ה.


ביבליוגרפיה:
Bowlby, J. (1969). Attachment and loss: attachment. New York: Basic Books.

 

| מי אני | אני מאמין | הכשרה ונסיון מקצועי | סוגי טיפול | מידע ומאמרים | יצירת קשר |