ייעוץ וטיפול פסיכולוגי - קרן דאון, פסיכולוגית קלינית

 מידע ומאמרים ››
 התמודדות עם מצבי מצוקה



התמודדות עם מצבי מצוקה

מתוך הרצאה שניתנה לתנועת נוער, לקראת מסע לפולין.

לפני שנתחיל לנסות ולהתמודד עם מצב מצוקה, לפני שנפנה את החבר שלנו את הילד שלנו או נחליט סופית ש"זהו צריך לפנות לפסיכולוג", בואו וננסה להגדיר לעצמנו מהו בדיוק מצב של מצוקה נפשית. פעמים רבות אנו יודעים לחוש אותה ולהגיד, הנה אני כעת במצוקה נפשית, משהו קרה לי ואני מרגיש חנוק, בלחץ, במצוקה... אני צריך עזרה פסיכולוגית, אבל די קשה להגדיר מה זה בדיוק. הספרות ניסתה להגדיר בכל מיני דרכים, אני אשתמש בהגדרתם של הפסיכולוגים ד"ר עדנה כצנלסון ופרופ' עמירם רביב, בשילוב של הגדרתם של חוקרים אמריקאים בשם פולקמן ולזרוס (1980), ואסכם כי מצוקה נפשית היא מצב של איבוד וערעור שיווי המשקל הפסיכולוגי. האיזון הרגיל והיומיומי שלנו בו יש שיווי משקל בין כוחות לחולשות (לפעמים עם נטיה דוקא בכיוון הכוחות), מופר, ואנו מתקשים להתמודד ולהדוף או להשיג שליטה על לחצים וקשיים בחיינו בעזרת אמצעי ההתמודדות שהוכיחו עצמם עבורינו בעבר.
חוסר השליטה הזה, והחולשות שמתעצמות על פני הכוחות מלווים בחרדות, תחושות חוסר אונים ומתח הולכים וגוברים.

איך נוכל לזהות שאנו במצוקה נפשית? או שמישהו בסביבתנו במצוקה?
נוכל להעזר בראשי התיבות "ב ק ר ה".

ב מייצג את המרכיב הביולוגי
מצוקה נפשית יכולה להוביל לריבוי של מיחושים גופניים, יותר מבעבר. פתאם תוקפים אותנו כאבי ראש עזים, יותר מבעבר, הילד מתלונן שוב ושוב על כאבי בטן. יכולות להתעורר הפרעות בשינה (קושי להרדם, שינה מוגזמת כדי לברוח מהדברים, יקיצות מוגברות). יתכנו שינויים בהרגלי האכילה (ירידה בתאבון או אכילה מוגברת). מתח השרירים עולה, לפעמים יתכן בלבול בדיבור, מוצפות ואסוציאטיביות, שתיקות או קשיי דיבור.

ק מייצג את המרכיב הקוגנטיבי (חשיבתי)
אצל אנשים במצוקה נראה קושי להתרכז כבעבר, קושי לבצע מטלות מורכבות עם כמה שלבים בזה אחר זה, כי הם שוכחים, מתוסכלים או מתיאשים באמצע. הראיה מאוד פסימית לגבי יכולותיהם, הצלחתם, העתיד המחכה להם. יש להם אמונות מוטעות לפעמים מאוד פסימיסטיות לגבי העולם ועצמם. אין פרספקטיבה. (לדוגמא: "אין תוחלת ומשמעות לקיום ולחיים" "העולם רווי רוע ואכזריות" "כולם שונאים אותי").

ר מייצג את החלק הרגשי
זה החלק שכולנו מרגישים ומדברים עליו. כאן מדובר בירידה במצב הרוח, תחושת עצב או אפטיות מלווה. איבוד ההת להב ות ושמחת החיים. חוסר שקט וחוסר מנוחה יכול גם לייצג סוג של דכאון (יותר במתבגרים, אך גם במבוגרים צעירים). יכולות להופיע התפרצויות זעם ועצבנות שלא אופיינית לאדם. כמו כן, יתכנו חרדות ופחדים שמתגברים, לעיתים עד כדי הופעת התקף של חרדה.
כשאנחנו מדברים על התקף של חרדה אנחנו מדברים על התקף דמוי גל, שהולך ומתפתח במהלך של 10-15 דקות או פחות. עולות תחושות חנק, בהלה, הזעות, קוצר נשימה, כאבים בחזה שמורגשים כאילו זה התקף לב. לאדם בהתקף עולים פחדי מוות, ניתוק מהמציאות (נער ספורטאי מצטיין בן 17 יכול להיות בטוח שסובל מהתקף לב), וחרדה להשתגע. לא תמיד אדם מסוגל לענות ולדבר או להרגיע עצמו במצב זה. אך הוא שומע את סביבתו, וניתן בקול אסרטיבי אך מרגיע להרגיעו שמדובר בהתקף והוא יחלוף. הוצאה ממקום צפוף, קטן, חשוך, למרחב פתוח, עם מעט אנשים סביבו, ישיבה, כוס מים, ואמירות חוזרות ונשנות לא מבועתות "זה התקף חרדה שעוד מעט יחלוף" עשויים לסייע מאוד. לאחר הרגיעה מההתקף, חשוב מאוד להוועץ ברופא, פסיכיאטר או פסיכולוג.

ה מייצג את החלק ההתנהגותי
כאן נראה שינויים בולטים בהתנהגות החיצונית. נראה שינויים ברורים ברמת הפעילות, לעיתים האטה והסתגרות ולעיתים להיפך אקטיביות יתר, חוסר מנוחה וחוסר שקט. במיוחד אצל ילדים ומתבגרים דכאון לא נראה כמו שהיינו מצפים, כמשהו מסתגר ואיטי, אלא לעיתים להיפך חוסר המנוחה מייצגת קושי פנימי אפילו דכאוני.
יתכן קושי בלימודים, בקשרים חברתיים, קושי בביצוע משימות, חוסר עניים או אפטיות במשחק.

לכל אורך הדרך חשוב להשוות למה שהיה קודם, לאיך האדם התנהג והרגיש לפני כן.
אדם היפראקטיבי, חסר מנוח לכל אורך חייו, לא יעורר חשש של לחץ או דכאון אם ממשיך להתנהג כך. זאת בניגוד לאדם שלרוב מרוכז או שקט שאיבד לפתע את שלוותו. כך גם אדם ביישן שלרוב פסיבי יותר ומתבונן, לא יעורר חשש לעומת אדם שלרוב מלא חיים וכריזמטי ולפתע הפך שקט ומסתגר.
בו זמנית, חשוב תמיד להצליב מידע. משמעו, לוודא מצבו של אדם מול דיווחים ממשפחתו, חבריו, מדריכיו, גורמים מקצועיים בחייו, מחלות שסובל מהם (לדוגמא, התקף אסטמה יכול להראות לעין מתבונן לא מקצועי כהתקף חרדה), ולראות אם הדברים עולים בקנה אחד.

איך נוכל לעזור?
עזרה צריכה להיעשות בשלושה מישורים:

המישור הרגשי – חשוב ליצור לאותו אדם או לעצמך סביבה רגשית מקבלת ותומכת, לא שיפוטית, ומאוד מכבדת ואוהדת. יש חשיבות בלתי רגילה למתן הקשבה, אמפתיה (שהיא יכולת להתחבר לעולם הפנימי של האחר ו להב ין את נקודת המבט שלו לסיטואציה) ושיקוף והדהוד של תחושותיו ("זה באמת עצוב", "קשה לך").

המישור הקוגנטיבי (חשיבתי) – לעיתים במקרי מצוקה המחשבה מעוותת, מאבדת פורפורציות, דברים נצבעים שחור יותר ממה שהם. כאן המקום (אחרי הבנה רגשית) לעזור לאדם להתחיל לשנות נקודת מבט ולמחשבות ביחס לעצמו ולמצבו.

המישור ההתנהגותי – פעמים רבות חזרה לשגרת פעילות יומיומית, תוך חיזוק וגיוס הכוחות של אותו אדם מסייעים לו לצאת מהמשבר.

כשהתחושה שדברים עמוקים יותר, חמורים יותר, וכי אדם לא מצליח לצאת ממשבר או ממצב מצוקה לאורך זמן. חשוב לא להזניח... האמירות "הזמן יעשה את שלו" או "זמן הוא התרופה הטובה ביותר" לא תמיד רלוונטיות בתחום השברירי של בריאות הנפש. מומלץ מאוד לפנות ולהתייעץ עם גורמים מקצועיים, רופא, פסיכיאטר, פסיכולוג, יועצת, עובד סוציאלי ועוד.

ביבליוגרפיה

  • כצנלסון ע., רביב ע., משבר ושינוי בחיי הילד ומשפחתו, עמיחי - ת"א.
  • Folkman, S. & Lazarus, R.S. (1980). An Analysis of coping in a middle aged community sample. Journal of Health Social Behavior, 21, 219-239.

 

 

| מי אני | אני מאמין | הכשרה ונסיון מקצועי | סוגי טיפול | מידע ומאמרים | יצירת קשר |