התמודדות אימהות חד הוריות לילדים עם לקויות התפתחותיות ומנטליות

מבוא

לאורך העשורים האחרונים, פינתה התבנית המשפחתית המסורתית הדו-הורית מקום למערך של תבניות משפחתיות (Erera, 2002). ההנחה הרווחת כי משפחה מבוססת על נוכחות שני הורים, אינה משקפת יותר את הקהילה הרחבה, בה מגוון של מערכים משפחתיים מאתגרים את ההגדרות המסורתיות (Levine, 2009). בהקשר זה אורח החיים של הורות יחידנית הולך והופך נפוץ יותר בתוך העולם התעשייתי המודרני ויוצר שינוי דמוגרפי משמעותי (Katz, 1998). עבודה זו תתייחס למבנה משפחתי של אימהות חד הורית, המהווה כיום את רוב משקי הבית של ההורות היחידנית (Katz, 1998). עם זאת, לא מדובר באוכלוסיה הומוגנית אחת, ודומה שקיימות מגוון קבוצות בתוך קבוצה זו. כאשר חלק מן האימהות הפכו לחד הוריות בעל כורחן, שלא מתוך בחירה, בדרך של אלמנות או נטישה, אחרות עקב גירושין, ואחרות המכונות "אימהות חד הוריות מבחירה" הינן נשים הטרו או הומו סקסואליות, המחליטות להרות ולגדל ילד מחוץ למערכת יחסים ארוכת טווח (Mannis, 1999). על אף השונות, קיימים גם קווי דמיון בין האימהות עקב היותן הורה יחידני, שאנסה להתייחס אליהם בעבודה זו.

עיקר המחקר על אימהות חד הוריות נערך בנוגע לגידולם של ילדים בעלי התפתחות תקינה. כפסיכולוגית קלינית העובדת עם משפחות לילדים על ספקטרום האוטיזם, אני פוגשת מגוון רחב של משפחות, שחוו את הנורא מכל, אבחון של לקות התפתחותית אצל ילדם, ובהמשך כניסה לתהליך מורכב ורב שנים של גידול ילד בעל צרכים מיוחדים. הליווי של הילד בתהליך האבחון והטיפול, מאלץ את ההורה לעבור תהליכים פנימיים מורכבים וקשים ביותר (אבן וזימין, 2002). כל אלה עשויים להתעצם, כאשר מדובר במבנה משפחתי חריג מהנורמה, כמו חד הוריות, כאשר תהליכי ההתמודדות עם החריגות גדלים בשל הופעתם במספר רב של חזיתות. נושא זה מאתגר אותי כמטפלת, ואני רואה חשיבות להעמיק וללמוד את התחום, שהינו רלוונטי ביותר כיום מבעבר, ועקב כך להבין יותר ולסייע באופן נכון יותר למשפחות השונות.

מאמר זה יתיחס בעיקר לתהליכים שעוברים ההורים לילדים עם לקות התפתחותית ולדרכי ההתמודדות שלהם. ראשית, אתייחס לסוגים ולמאפיינים של התבנית המשפחתית החדשה של אימהות חד הורית. בהמשך, אתייחס לידוע בספרות המחקרית לגבי התמודדותן של אימהות אלה עם ילדים עם לקות. הדיון יסכם את ממצאי המחקר והסברם, יתייחס למגבלות המחקר הקיים, ויציע כיווני יישום פרקטיים ומחקריים לעתיד.

אימהות חד הוריות ומאפייניהן

שונות עצומה מאפיינת את מבנה המשפחה בתוכה אימהות מגדלות את ילדיהן (Demo & Acock, 1996). מאז תחילת שנות ה – 90 הוכפל מספרן של המשפחות החד הוריות בישראל (רודין, אלמוג ופז, 2009). ההנחה הרווחת היא כי השתרשותם של ערכים פמיניסטים, לצד עליה בשיעור הגירושין השנתי, גידול בשיעור הלידות אצל רווקות והעלייה הגדולה מחבר העמים תורמים את חלקם. על פי נתוני האיחוד האירופי ואירגון הבריאות העולמי של האו"ם לשנת 2007, ישראל נמצאת במדרג החמישי בעולם באחוז המשפחות החד הוריות: 7% או אחד מכל 12 ילדים בישראל חי במשפחה חד הורית. בראש מדורגת ארה"ב עם 16%, ואחריה קנדה עם 11% (רודין, אלמוג ופז, 2009). מטבלאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל משנת 2010, נראה שהאחוז עלה ל – 12 בקרוב. למרות עליה משמעותית זו באחוזי משקי הבית היחידניים, עדיין אימהות יחידנית במקומות רבים נחשבת כ"משבר" (McKie, 1993 in Levine, 2009). הדיכוטומיה בולטת גם בספרות המחקרית, כאשר אימהות נשואות מהוות אמת מדידה ("benchmark") לקבוצות של אימהות חד הוריות (Demo & Acock, 1996). עובדה זו מטשטשת הבדלים משמעותיים בתוך קבוצת האימהות החד הוריות, למרות שחלק ניכר מן המאפיינים והקשיים, אותן חוות אימהות חד הוריות הינם בעלי מכנה משותף.

הקבוצה הגדולה ביותר של אימהות חד הוריות, היא קבוצת האימהות הגרושות המנהלות משק בית יחידני (Katz, 1998, Segal-Engelchin & Wozner, 2005). אימהות אלה מתמודדות עם תהליך של פירוק המשפחה ושינוי סטטוס חברתי, כאשר הבחירה בגירושים לא נעשתה מלכתחילה, והמשאלה היתה לשמר את ערכי המשפחה המסורתיים. ברקע מצוי תמיד בן הזוג ואבי הילדים, והקשר עימו נמצא ברוב המשפחות הגרושות. לרוע המזל, חלק מהגירושים נגמרים בצורה קשה, טינה וקונפליקטים נשארים בין בני הזוג ו"צובעים" את האקלים הרגשי בתוך המשפחה החד הורית החדשה (Katz, 1998, Biblarz & Gottainer, 2000).

קבוצת אימהות חד הוריות אחרת היא קבוצת אימהות אלמנות. במחצית הראשונה של המאה העשרים, אימהות שלקחו את תפקיד ראש המשפחה היו אימהות אלמנות עקב מות האב (Biblarz & Gottainer, 2000). תפיסת האם החד הורית כקרבן הנסיבות, מעלה את האמפטיה, ויוצרת תפיסה חיובית יותר שלהן בעיני החברה. בניגוד לאימהות הגרושות, אימהות אלמנות לא בחרו מבנה משפחתי אלתרנטיבי, והן נתפסות כבעלות ערכי משפחה מקובלים יותר. בנוסף, הן זכאיות למגוון רחב יותר של זכויות וסיוע כלכלי (Biblarz & Gottainer, 2000). בישראל הרגישות לכך אף רבה יותר, עקב המצב הביטחוני הקשה, וריבוי אלמנות מלחמה ויתומי צה"ל, אשר ההיערכות הציבורית והכלכלית עבורם שונה משמעותית (ראה: www.idfwo.org, אתר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל).

אימהות בנות עשרה מהוות קבוצה נוספת של אימהות חד הוריות. תופעה זו הדאיגה בשנות השבעים, ועליה של 5% בשיעור הילודה בבנות עשרה בין 2005 ל 2007 בארה"ב, חידשה את הפוקוס בנושא (Mollborn, 2010). מדובר לרוב בהריון לא מתוכנן של הנערה, בעקבותיו חלק מהנערות לא מסיימות תיכון, לכן, סיכוייהן למצוא עבודה מכובדת ומתגמלת כלכלית נמוכים, הן נשענות על סיוע ציבורי, ומצבן הסוציו-אקונומי והרגשי קשה (Furstenberg et al., 1989). רובן גרות עם משפחותיהן הגרעיניות, ונעזרות בהן להתמודדות עם עול ההורות טרם זמנה (Mollborn, 2010).

"אימהות חד הוריות מבחירה" מהוות קבוצה חשובה נוספת, אלה נשים שבחרו לגדל את ילדיהן מחוץ למערכת יחסים ארוכת טווח (Mannis, 1999). רוב הנשים הטרוסקסואליות, בעלות קריירה והשכלה גבוהה, רקע סוציו-אקונומי בינוני-גבוה, לרוב בסוף שנות השלושים או תחילת הארבעים לחייהן, החשות שהשעון הביולוגי מתחיל "לתקתק" ומחליטות להגשים את אימהותן (Bock, 2000, Ludtke, 1997). הגשמת האימהות נעשית באחת משלוש דרכים: תרומת זרע, יחסי מין עם מכר או אימוץ (Bock, 2000, Hertz & Ferguson, 1997). מגמה זו יצרה שינוי דמוגרפי משמעותי בעולם. בישראל נמצא כי תופעה זו הוכפלה בטווח גילאי העשרים, הושלשה בטווח גילאי השלושים ואפילו הורבעה מעל לגיל ארבעים (Israel Bureau of Statistics, 2003 בתוך: Segal-Engelchin & Wozner, 2005).

ככל ששכיחות המשפחות החד הוריות הולכת וגדלה, בולטת האמביוולנציה סביב נושא זה. נשים אלה חוות מסרים חברתיים ותרבותיים סותרים: מחד נשמעים קולות המודרניזציה, הליברליזם והפמיניזם. מאידך, קשה להיות משפחה חד הורית, בתקופה של אורייטציה משפחתית והעצמת זכויות הילד, במיוחד בישראל בה החוק הדתי משחק תפקיד מרכזי בענייני משפחה. על כן ניתן לראות חד הוריות כתופעה "נסבלת" בחברה ותו לא (Katz, 1998). אחת ההשלכות העיקריות של אימהות חד הורית היא הסטיגמה החברתית, מחקרים הראו כי האמונה הרווחת היא שמשפחה דו הורית הינה "פונקציונלית" ומתפקדת, בעוד שמשפחות אחרות אינן פונקציונליות ולקויות, וחברי משפחה זו פחות מוערכים (Katz, 1998). מדיווחיה של Katz (1998), אימהות חד הוריות חשות כי קיימות סנקציות חברתיות א-פורמליות, וכי הן נתפסות לעיתים כאיום על משפחות, ועל כן הן מנודות, מואשמות, וחוות הפחתה בערכן מצד הסביבה.

לצד הסטיגמה, קיימים גם קשיי היום, וחלק גדול מהמשפחות החד הוריות חיות קרוב או מתחת לקו העוני (Katz, 1998). חלק מהאימהות החד הוריות זקוקות לעזרה סוציאלית ומצויות במעמד סוציואקונומי נמוך (Samuels-Dennis, 2007). אימהות גרושות מתמודדות בירידה ברמת החיים הנובעת מהסכם גירושין קשה או מירידת רמת ההכנסה החודשית המשפחתית (Katz, 1998). באופן דומה, אימהות בנות עשרה הלומדות בתיכון או שנשרו מתיכון, בעלות סיכוי נמוך למצוא עבודה מתגמלת המאפשרת גידול ילד (Furstenberg et al., 1989). אימהות חד הורית מבחירה נכנסו מלכתחילה להורות כמפרנסות יחידות. לפיכך, הן לקחו בחשבון את האספקט הכלכלי עוד קודם להפיכתן לאימהות (Bock, 2000, Siegel, 1995a). לחלקן אף חסכונות שהועידו לכך מלכתחילה (Ludtke, 1997). למרות זאת, חלק נכבד מהן רואות באספקט הכלכלי אחד מתחומי הקושי העיקריים שלהן, (Segal-Engelchin & Wosner, 2005) ורבות מוותרות על הבאת ילד שני, מאחר והן מודאגות לגבי יכולתן לעמוד בהוצאות גידולו (Ludtke, 1997).

קושי כלכלי משפיע על בריאותה הנפשית של האם החד הורית. אימהות חד הוריות מדווחות על סימפטומים דכאוניים בשכיחות גבוהה פי 2-3 מהאוכלוסיה (Wang, 2004, Samuels-Dennis, 2007), ופי 3-5 אם הן מסתייעות בעזרה סוציאלית (Bryne et al., 1998). הסטטוס ההורי עצמו אינו מהווה גורם סיכון לדחק ולדכאון, אולם שינויים בסטטוס הסוציואקונומי של האם (חינוך, תעסוקה, שכר, מגורים), חושפים אותה ללחצים ומתחים המאיצים התפתחות והתמדה של סימפטומי דכאון (Samuels-Dennis, 2007). Katz (1998) מדווחת גם על בדידותן של חלק מהאימהות.

כפועל יוצא מכך, רבות מהאימהות מטפחות ונשענות על משפחותיהן הגרעיניות לצורך תמיכה רגשית ומעשית (Levine, 2009). Walsh (2003, בתוך: Levine, 2009), כינה רשתות תמיכה משפחתיות אלה "vital lifelines", המאפשרות לאימהות לשאוב כוח ותמיכה, ובמקביל לעמוד באתגרים של ההורות. תמיכה משפחתית הופכת קריטית בעיקר בהקשר של תכנון צרכיהם ומסלולם העתידי של ילדיהן. במקרה של אימהות בנות עשרה ככל שהתמיכה המשפחתית גדולה, היא מאפשרת פחות פגיעה במהלך חייהן (Mollborn, 2010). אימהות חד הוריות מבחירה, מדווחות גם על רשת חברתית ענפה (Hertz & Ferguson, 1997). בניגוד לחלק מן האימהות החד הוריות, המגבילות את פעילותן החברתית על מנת לחסוך במשאבים (Ladd & Zvonkovic, 1995), אימהות חד הוריות מבחירה מגבירות באופן אקטיבי אינטראקציות החברתיות, ובכך מפצות עצמן על העדר קשר אינטימי ובדידות (Segal-Engelchin & Wosner, 2005).

אף על פי כן, קיימים מחקרים המראים כי תהליכי גירושין ופרידה עשויים להחוות כשחרור והתחלה חדשה עבור האם וילדיה. הקשר עם הילדים הופך להיות הדוק וקרוב יותר, בעוד שהאחריות והאוטונומיה של האם וילדיה גדלות (Katz, 1998). עצם ההורות היחידנית, מייצרת יחסים קרובים ומיוחדים עם הילדים, דבר המהווה מקור עיקרי לאושר אישי והנאה עבור האם (Levine, 2009). אימהות חד הוריות מבחירה נמצאו כבעלות ראיה חיובית יותר של חייהן ( Siegel, 1995b). רבות טוענות שחייהן קלים יותר, מאחר שאינן צריכות להתמודד עם המתחים המלווים ניהול משק בית משותף, ריצוי בן הזוג וקבלת החלטות משותפות לגבי גידול הילד (Ludtke, 1997, Segal-Engelchin & Wozner, 2005). הן אף מצהירות כי האימהות העצימה את תחושת החיבור והקשר שלהן לחברה הנורמטיבית (Linn, 1991).

לסיכום, סקירת הספרות מצביעה על כך שאימהות חד הוריות מתמודדות עם נסיבות חיים מלחיצות ועם קושי יומיומי. אף על פי כן, מקורות התמיכה המשפחתיים והחברתיים, והקשר הקרוב והחם עם ילדיהן, מהווים מקור כוח משמעותי, ההופך את התמודדותן לאפשרית ואף למתגמלת. עם זאת, עולה השאלה לגבי מידת העמידות ומנגנוני ההגנה של נשים אלה, השואבות כוח מהגידול המתגמל של ילדן, כאשר איתרע מזלן להתמודד עם גידול ילד עם לקות. האם המשאבים המשפחתיים, האישיותיים והרגשיים, עומדים לאותן אימהות יחידניות לצורך התמודדות? וכיצד?

התמודדות אימהות חד הוריות לילדים עם לקויות התפתחותיות ומנטליות

גוף המחקר בנוגע להשפעת הולדת ילד עם לקות על ההורה הצביע על דחק הורי, אבל לא פתור, עול, צער כרוני, דכאון לצד יכולת הסתגלות הורית. ניתוח מקרוב מראה שרוב המחקר התמקד על חוויות של הורים ו/או אימהות במשפחה דו הורית מסורתית. דבר שאינו עולה בקנה אחד עם המציאות העכשוית, בה מגוון של מבנים משפחתיים מאתגרים הכללת ממצאים אלה על האוכלוסיה כולה (Levine, 2009). בו זמנית, קיים גם עניין מחקרי לגבי השפעת לקות התפתחותית בילדים על המשפחה, בנסיון להבנות תהליכים אשר יתרמו להעצמה של הסתגלות משפחתית חיובית (Levine, 2009). אף על פי כן, נכון להיום ההתמודדות של אימהות חד הוריות עם גידול ילד עם לקות קיבלה מעט מאוד התיחסות בספרות המקצועית.

מן המעט הידוע בספרות, נמצא כי רוב המחקר על משפחות חד הוריות עם ילדים עם לקויות הצביע על בעיות פתוגניות, ונראה כי מצב בו קיימות לקויות, מייצר באופן בלתי נמנע תוצאות פחות מסתגלות עבור הילדים וההורים (Gottlieb, 1998 in Levine, 2009). בהשוואה לאימהות עם בן זוג, אימהות חד הוריות לילדים עם לקויות נמצאו יותר פגיעות לדכאון, ביטאו יותר מתח ודאגה לגבי העתיד, נמצאו בסיכון גבוה יותר להזנחה של הילד או התעללות, חוו יותר דחק המיוחס להעדר פניות וזמן לביצוע מחוייבויות משפחתיות, והן פנו יותר לשירותי תמיכה ורווחה (Grant & Whittell, 2000, Olsson & Hwang, 2001). בניגוד לכך, מחקרם של Harvey & Burns (2003) לגבי הורים יחידנים לילדים עם פיגור שכלי חמור, מצא רמת מתח נמוכה יותר אצל הורים יחידניים, אולם דיווח על יותר דרישות ומחוייבויות משפחתיות המונחות על כתפיהם. החוקרים עיגנו ממצאיהם במצב המציאותי בו הורה יחיד נושא בעול, ומכאן המצוקה הפסיכולוגית, לצד העדר ויכוחים וקונפליקטים מייצרי מתח במשפחות מרובות מטפלים.

בנוסף להתמודדות הרגשית, גידול ילד עם צרכים מיוחדים דורשת משאבים: זמן וכסף. הטיפול בילד עם לקות התפתחותית דורשת התיחסות טיפולית אינטנסיבית, בעיקר בגיל הרך, ולעיתים כל החיים. גידול של ילד עם צרכים מיוחדים עולה פי 3 לעומת גידולו של ילד בעל התפתחות נורמטיבית (Carpenter & Russell, 2005). לעיתים יש צורך בטיפולים שאינם ניתנים במערכת החינוך המיוחד, כמו כן, קיים הצורך בהסעות, תחבורה, או ציוד מתאים לבית (Cigno & Burke, 1997). כל אלה דורשים מימון כספי ופנאי, שאינם באים בנקל עבור ההורה היחידני העובד, ומעצימים תחושות לחץ כרוני (Grant & Whittell, 2000). כמו כן הצורך לעבוד לצורך מימון טיפולים עומד בסתירה לצורך בשעות פנאי. הסיכוי לילדים במשפחות חד הוריות לחיות בעוני הוא כמעט פי 4 לעומת משפחות נשואות, מעבר לגזע או קטגוריה אתנית כלשהי (Thomas & Sawhil, 2005). על כן, האתגרים שעל הורה יחידני להתמודד עימם במישור הכלכלי הם אדירים, כמו גם, הצורך לשאת בעול לבד, כל אלה עשויים להעצים תחושות קשות של דחק, דכאון ואשמה.

ממצאים אלה מצביעים על כך שאימהות חד הוריות לילדים עם לקויות מציעות חיים קשים יותר לילדיהם. עם זאת, טוענת Levine (2009), כי ממצאים אלה אינם משקפים במדוייק את איכות חוויותיהן של האימהות החד הוריות. היא ערכה ראיונות עומק מקיפים עם 15 אימהות חד הוריות לילדים עם לקויות על מנת לגלות כיצד האימהות חוות ומתמודדות עם העול הכפול של הורות יחידנית והלקויות של ילדן, ומצאה במקום קרבנות חסרות אונים, ביטויים לאחריות ובחירה כגרעין להתמודדות.

ראשית היא הצביעה על טרנספורמציה שעשו האימהות מקבלת "סטיגמה של אם חד הורית" לעמדה של "אם נבחרת" (Levine, 2009). תחילה רוב האימהות קבלו את האמונה החברתית שאימהות חד הורית הינה פחות בריאה. המשאלה לחוש מקובלות חברתית, החריגות מעצם היותן חד הוריות, והתגובות השליליות מדמויות משמעותיות, השפיעו מאוד על האימהות היחידניות, אפילו על הללו שהיו אימהות חד הוריות תקופה ארוכה (Webber & Boromeo, 2005). לאימהות חד הוריות מבחירה, היתה תקוה של חיבור חזרה לחברה מעצם האימהות (Linn, 1991). אבחון הלקות בילדן הכפילה את חווית החריגות והחריפה את חווית הבדידות וקיומה של הסטיגמה (Cigno & Bruke, 1997). אולם, האימהות במחקרה של Levine (2009) התמודדו עם סוגיה זו בפיתוח עמדה לפיה נוכחות האם מחליפה את העדר האב, והסטטוס היחידני היה מועדף על פני יחסים לא בריאים או לא מספקים. חלק מהמשתתפות אף העצימו זאת, תוך שהן מתייחסות לכך ש"נבחרו על ידי אלוהים", להיות אימהות לילד עם מוגבלויות, דבר שתרם ליכולותיהן לטפל בילד, לדימויין העצמי ולתחושת רווחה. Aveling (2002) טוען שהמבט הפמיניסטי הפוסט-סטרוקטורליסטי תורם להבנת עמדה חברתית ותרבותית זו, ובניגוד לגישה שאימהות חד הוריות הן קרבנות לבחירותיהן, הגישה הפמיניסטית מתייחסת לנשים כסוכנות חברתיות שעשו בחירות מודעות, ומשפיעות על שינויים חיוביים בעצמן ובילדיהן.

שנית, Levine (2009) מתייחסת לאופן בו האימהות מתמודדות עם קבלת האבחנה, ומצמצמות את הפער הכואב שבין ראיית הילד כמוגבל לקבלת המוגבלות כנורמה בחייהן. זה כולל שינויים ברוטינות ובהסתגלות טכנית ורגשית אל המוגבלות, לצד הכרה בפוטנציאל של ילדן. תחילה האימהות לומדות את המוגבלות של ילדן, בעקבותיה הן מעריכות מחדש את ציפיותיהן מילדן על מנת ליישר קו עם האבחנה. הן הופכות מודעות ליכולות הילד לשינוי, גדילה והתפתחות, זה בתורו מזין את הקשר הרגשי בין הילד לאימו, ומסייע במעבר לעמדה של ראיית המוגבלות כנורמה וכחלק בחייהן. העמידות נבנית כאשר האימהות מייצרות עבור עצמן מסוגלות להכיר ולהתנגד בו זמנית לאבחנה של ילדן. Larson (1998,) מתייחס לפשרה רגשית זו כ "אימוץ הפרדוקס", עמדה הממוקמת בין קבלה להכחשה. עמדה זו, מפיחה מרץ באימהות, וחיונית לרווחתן. האימהות משנות התבוננותן מעמדה של "הילד כמוגבל" לעמדה של "הילד כשונה" (Levine, 2009).

השוני המרכזי בין משפחה דו הורית לחד הורית בה יש ילד עם לקויות, הוא העדר התמיכה שנלקחת כמעט כמובנת מאליה, אך הינה חיונית ביותר ברוב המשפחות; תמיכה בתוך הבית, של בן זוג, לצרכים פרקטיים ורגשיים (Cigno & Burke, 1997). רוב האימהות החד הוריות באופן מודע ויזום מפתחות ומשמרות קשר עם משפחת המקור. חלקן אף חזרו לעיר הולדתן על מנת לחיות קרוב למשפחתן (Levine, 2009). התמיכה המשפחתית הופכת קריטית, כאשר מתייחסים לעתיד הילד, בעיקר ילד עם צרכים מיוחדים. הורים לילדים עם צרכים מיוחדים דואגים באופן מתמיד לגבי 'מה יקרה בעתיד'; הורים יחידניים אפילו יותר (Cigno & Burke, 1997). מעבר לצורך בתמיכה מיידית, עמידות אימהות חד הוריות מושפעת מיכולת האם לפתח תכניות עם חברי משפחתה לשמש כאפוטרופסים או מטפלים עבור ילדיהן בעתיד, כאשר הן לא תוכלנה כבר לטפל בהם, או כשלא תהיינה. דאגות לעתיד הילד הופכות משמעותיות יותר עבור אימהות חד הוריות שאין להן גישה לאבי הילד או למשפחתו כמקור תמיכה פוטנציאלי (Levine, 2009).

ממצא רביעי ואחרון אותו מדגישה Levine (2009), הוא מעבר האימהות החד הוריות לילדים עם לקויות עם הזמן, מעמדה של הקשבה לאחרים להקשבה לעצמן. מתוך הדימוי העצמי הנמוך והבטחון המעורער מעצם היותן משפחה חד הורית, ומעצם קבלת האבחנה הקשה, אימהות תיארו איך קולות חברי משפחה, חברים ואנשי מקצוע נשמעו באזניהן בטון מועצם, שלילי וביקורתי. Kissane (2003) מצביע על הסקטור הציבורי, המגיש סיוע סוציאלי וטיפולי לאימהות החד הוריות, כמשחזר את הדינמיקות הפטרנליסטיות. באופנים רבים, מסתבר שהשירות הציבורי מעצים את תחושת חוסר האונים והבושה של חלק מהאימהות. אולם, מחקרה של Levine מראה כי לאחר חמש שנים בממוצע של הורות יחידנית, רוב האימהות פיתחו ביטחון בידיעותיהן, הן הפכו ממאזינות פסיביות למעורבות אקטיביות בסיטואציה ובעלות עמדה ודעה, ופילסו דרכן בהתבסס על אמונתן שהן המומחיות לענייני ילדן. הידע שצברו ונסיונן התקבל כשיקוף מדוייק יותר של המציאות. עמידותן התבטאה בתהליך של מעבר מ"ידיעה" מתוך הקשבה לאחרים, ל"ידיעה" מתוך הקשבה לעצמן.

מחקרים נוספים מצביעים על דרכי ההתמודדות דומות של אימהות חד הוריות, דרך אספקטים של קוגניציה, ושינוי גישות החשיבה. Grant & Whittell (2000), מתייחסים ל"אסטרטגיות התמודדות קוגנטיביות" כראיית הצדדים המצחיקים של הסיטואציה, הבנה כי אין להאשים את הילד, התבוננות על כל יום ביומו, אמונה בעצמם וביכולותיהם לנהל את הסיטואציה ועוד. התלות של משפחות חד הוריות בהתמודדויות הקוגנטיביות נמצאה במחקר משמעותית גבוהה לעומת משפחות אחרות. בנוסף, בהקשר הרגשי, ניכר כי למרות האתגר שבמוגבלות הילד ולחץ הזמן המשמעותי, ניכר שעמידות האימהות החד הוריות מקבלת תמיכה דרך פעולותיהן המכווננות והמתחשבות בילדיהן, והתגובות המתגמלות מהם ומהיחסים עימם (Levine, 2009).

דרכי ההתמודדות השונות עומדות אל מול העומס הגדול, הקושי והאתגרים העצומים המעמיד בפני נשים אלה העול הכפול של הורות יחידנית וגידול ילד עם לקות התפתחותית. נראה שרוב הנשים עומדות באומץ בהתמודדות זו ויכולות לה, מכורח הנסיבות או מתוך בחירה. אף על פי כן, ניכרים קשיים ומחירים בהיבט הפרקטי והרגשי. בהקשר זה מועצמת חשיבות הסיוע המשפחתי, חברתי, קהילתי וטיפולי. העלאת המודעות לקשיים לצד הכוחות בקרב אנשי הטיפול, המאבק ללגיטימציה, וסיוע כלכלי תואם לצורך, עשויים לספק משאב חיוני להמשך התמודדותן של אימהות אלה.

דיון

מאמר זה עוסק בתהליכים רגשיים, קשיים ודרכי התמודדות של אימהות חד הוריות לילדים עם לקויות. רעיון זה עלה עקב השינויים הדמוגרפים המואצים החלים בעשורים האחרונים בהרכבי המשפחות בישראל ובעולם (Katz, 1998, Levine, 2009). אוכלוסיית האימהות החד הוריות מייצגת חלק ארי בשינוי ההרכב המשפחתי ההולך ומתפתח, ומושפע מתנועות פמיניסטיות, מודרניזציה, ליברליזם, והתקדמויות בתחום הרפואה (Katz, 1998, Segal-Engelchin, Erera & Cwikel, 2005). לצד הפתיחות, ישנן עדיין זרמים מסורתיים המלבים סטיגמטיזציה ושמרנות ומקשים על ההורות היחידנית (Levine, 2009). עם זאת, ולמרות הקושי, ממשיך שיעור האימהות היחידניות לגדול, וניכר שלא מדובר בהתפתחות חד מימדית, אלא בהתפתחות מורכבת והטרוגנית של גוונים וסוגים רבים של אימהות חד הורית, שנוצרו בנסיבות חיים שונות וממעמדות סוציואקונומים שונים, שיש לתת עליהם את הדעת. אף על פי כן, חלק ניכר מן הקשיים שחוות האימהות החד הוריות הינם משותפים, מעצם היותן הורה יחידני.

המאמר סקר את אופני ההתמודדות של האימהות עם הקושי הדואלי של עול ההורות היחידנית, ושל הולדת ילד עם לקויות. גוף המחקר מצביע על ריבוי תחושות מתח, דחק, דכאון, אבל וכאב כרוני, לצד התמודדות והסתגלות במשפחות עם ילדים בעלי מוגבלויות. אולם, ניכר שרוב המחקר בנושא זה התמקד במשפחות מסורתיות דו הוריות (Levine, 2009). אולם, מן המעט המופיע בספרות לגבי התמודדותן של האימהות החד הוריות, ניתן להצביע על התמודדות בשלושה מישורים עיקריים: המישור המעשי, המישור החברתי והמישור הרגשי.

במישור המעשי, מדובר על התמודדות קשה יותר עם דרישות ומחוייבויות היומיום, בהעדר פרטנר מסייע, החל מנשיאת מלוא האחריות על כתפי האם, וכלה בסידורי הסעות ומציאת שמרטף. במקרה של ילד עם לקות נדרש עוד זמן לטיפולים, התכווננות מיוחדת, ציוד ביתי וויתור על עזרה מצידו בשל צרכיו המיוחדים. לצד אלה, מצוי המימד הכלכלי המשחק תפקיד משמעותי בהעדר מפרנס נוסף. עלות גידול ילד עם צרכים מיוחדים היא משולשת, חלק ניכר מהאימהות נמצאות תחת קו העוני, ונזקקות לשירותי רווחה ולעזרה כלכלית אינטנסיבית. הן לא תמיד מסוגלות לממן טיפולים לילדיהן, לא כל שכן טיפול או עזרה לעצמן, דבר המקרין על מצבן המנטלי והרגשי.

במישור החברתי, חלק מהאימהות עדיין חשות בסטיגמה ובהתרחקות מהן, חריגות הילד אף מעצימה את הסטיגמטיזציה ותחושת השונות. חלק מהאימהות אף האשימו את הגישה הפטרנליסטית של שירותי הסיוע הציבוריים המעצימים תחושות אשמה ובושה. תחושות אלה מעצימות את הבדידות והצורך ברשת חברתית. עקב כך, חלק ניכר מן הנשים בקשר הדוק עם משפחות המקור, חלקן אף חזרו לעיר הולדתן, על מנת לגור קרוב למשפחתן, ולהעזר בה לצרכים אינסטרומנטלים ורגשיים. בהקשר זה בולטות דאגות עוצמתיות במיוחד בקרב אימהות יחידניות לילד עם צרכים מיוחדים לגבי העתיד, לגבי הדמויות אשר יטפלו בו כאשר האם כבר לא תהיה. דאגות אלה לגיטימיות, כאשר עתידו של הילד אינו וודאי, מידת התקדמותו וכלי ההתמודדות שיהיו ברשותו אינם ברורים, ויתכן שיהיה תלוי במטפלים עד סוף חייו. בהעדר דמות נוספת ומשפחה נוספת לשאת בעול, מוחרפת הדאגה, ויש צורך בתמיכת המשפחה ובקביעת אפוטרופסים למקרה חירום.

במישור הריגשי ניכר עיקר הקושי, אך גם דרך המישור הרגשי והקוגנטיבי נעשית עיקר ההתמודדות של האימהות החד הוריות. מחד, אימהות חד הוריות לילדים עם לקות נמצאו יותר פגיעות לדכאון, הן חוו יותר מתח, לחץ וחרדה לגבי העתיד ונמצאו בסיכון גבוה להזנחה או התעללות. מאידך, ראיונות עומק הצביעו על התמודדויות קוגנטיביות ושינוי בחשיבה בכיוון חיובי באופן מעורר התפעלות. האימהות מנסות לראות את החיובי בסיטואציות, להתמודד עם כל יום ביומו, לעבוד על אמונה עצמית, להלחם בסטיגמה הפנימית והחיצונית, להקשיב לעצמן יותר מאשר לאנשי המקצוע, ולנסות לחיות עם הפרדוקס של קבלה והכחשה של האבחנה בו זמנית, תוך התחברות לפוטנציאל של ילדן. בנוסף, נמצא שההנאה והאושר שמסב להן ילדן, למרות מוגבלותו, מסייעים להן בהתמודדות. נראה כי, דרכי ההתמודדות הקוגנטיביות טובות יותר לאימהות אלה, שלא יכולות לאפשר לעצמן להתחבר באופן מלא לתהליכים עמוקים פנימיים, מחשש להתפרקות ולהחלשות. השיטות הקוגנטיביות, מאפשרות לחוש בשליטה, מחברות לחשיבה רציונלית ולכוחות. עם זאת, תחושות עמוקות קשות ושליליות נמצאות מתחת לפני השטח וטרם עובדו, הן עשויות להתפרץ ולגרום לאובדן שליטה, על כן חשובה המודעות, כך שבמידת הצורך תוכלנה האימהות לפנות לטיפול רגשי עמוק יותר.

לגוף המחקר הנוכחי מספר מגבלות, ראשית, לאור העובדה שהתופעה של אימהות חד הוריות הינה חדשה יחסית, על אף מימדיה ההולכים וגדלים, ניכר מיעוט במספר נבדקות. רוב המחקרים מסתמכים על מדגמים קטנים יחסית, של 15, 10 במחקרים איכותניים או של מספר עשרות בודדות של נבדקות במחקרים כמותיים, המעלים ספק לגבי יכולת ההכללה של ממצאים אלה לגבי האוכלוסיה כולה. בנוסף, עקב הסטיגמה והחריגות הקיימת עדיין לגבי חד הוריות ולגבי ילדים עם צרכים מיוחדים, ספק אם המדגמים המתראיינים או משתפי הפעולה במחקרים אכן מהווים מדגמים מייצגים. שנית, חשוב להתייחס להטרוגניות הקיימת בקרב הנבדקות החד הוריות. Demo & Acock (1996) קבלו על טישטוש ההבדלים בתוך קבוצת האימהות החד הוריות, והשוואת קבוצה זו כמקשה אחת עם קבוצת המשפחות הדו הוריות. כמו כן, קיימת גם הטרוגניות בקרב הילדים מבחינת מגוון הלקויות וסוגן, כמו גם האופן בו ההורה תופס ומבין את הלקות הספציפית. קשה להשוות ילד שאובחן עם אוטיזם, לילד עם לקויות למידה, או עיכוב שפתי או מוטורי. גיל הילד וחומרת ההפרעה גם הם משחקים תפקיד. ההטרוגניות הרבה של סוג החד הוריות וסוג הלקות משפיעה על צרכיהן, אורח חייהן, עמדותיהן, תחומי ההתמודדות של האימהות, ועל כן חשוב לקחתה בחשבון כפי שנעשה בחלק מהמחקרים בהקשר לסוג הלקות (Harvey & Burns, 2003, Cigno & Burke, 1997, Grant & Whittell, 2000).

השינויים הדמוגרפים מדגישים את הצורך להמשיך ולחקור ולחדש בתחום. קיימת חשיבות להתמקד בקבוצת האימהות החד הוריות ובהטרוגניות שבתוכה, כאשר כל קבוצה מייצגת אוכלוסיה שונה אך גם דומה. חשוב להשוות את השוני והדמיון בהתמודדות ההורית של הקבוצות השונות בהקשרים שונים: בגידול ילד רגיל, בגידול ילד עם לקות זו או אחרת, בגידול ילד עם חולי פיזי, או לערוך מעקב אורך לגבי ההתמודדות החד הורית של כל קבוצת אימהות לאורך השנים (בגילאים השונים של הילד החל מהינקות, גיל הרך, גיל החביון, ההתבגרות ועד הבגרות, עם לקות ובלתה). ניתן לזהות גורמי סיכון וחוסן בין האימהות החד הוריות השונות והסיבות להם. המשפחה המסורתית לא תהווה כאן אמת מידה אלא הצורך להכיר ולאפיין לעומק קבוצות אימהות חד הוריות. ככל שהעיסוק והמודעות תגבר בהקשר של המשפחות החדשות, ובהמשך בהקשר של אופן ההתמודדות של משפחות אלה עם הקשיים ועם גידולם של ילדים עם קשיים, אופן ההתבוננות וההתייחסות של המטפלים אליהן יחודד ויהיה נכון ואמפטי יותר. כמו כן, יענה לצרכים האמיתיים של האימהות ושל הילדים בהתאמה. מתוך הידוע היום, המענה העיקרי צריך להיות במישור הכלכלי, המזמין חשיבה על שיפור תנאים והפניית משאבים כלכליים לתחום, וסיוע לאימהות הנמצאות מתחת לקו העוני. בנוסף, נדרש מענה במישור הרגשי, חברתי תמיכתי, ומסייעות לכך תכניות קהילתיות להעצמת המשפחה (Levine, 2009), תנועות לזכויות האדם והאישה, תחנות ציבוריות לברה"נ, שיש להשקיע בהן בהשתלמויות והדרכות המתייחסות לתחום עבור הצוות המטפל.

ביבליוגרפיה

1. רודין, ש., אלמוג, ע., פז, ד. (2009). משפחה חד הורית בישראל. אתר אנשים ישראל – המדריך לחברה הישראלית. http://www.peopleil.org/details/aspx?itemID=7544.

2. Aveling, M. (2002). "Having it all" and the discourse of equal opportunity: Reflections on choices and changing perceptions. Gender and Education, 14, 265-280.
3. Biblarz, T.J., Gottainer, G. (2000). Family structure and children's success: A Comparison of widowed and divorced single mother families. Journal of Marriage and Family, 62, 533-548.
4. Bock, J.D. (2000). Doing the right thing? Single mothers by choice and the struggle for legitimacy. Gender & Society, 14(1), 62-86.
5. Bryne, C., Brown, G., mRoberts, J., Ewart, B., Schuster, M. & Underwood, J., et al. (1998). Surviving social assistance: 12 month prevalence of depression in sole support parents receiving social assistance. Canadian Medical Association Journal, 158(7), 881-888.
6. Cigno, K. & Burke, P. (1997). Single mothers of children with learning disabilities: An undervalued group. Journal of interpersonal Care, 11, 177-186.
7. Demo, D.H., Acock, A.C. (1996). Singlehood, marriage, and remarriage: The effects of family structure and family relationships on mothers' well-being. Journal of Family Issues, 17(3), 388-407.
8. Erera, P.I. (2002). Family Diversity: Continuity and change in the contemporary family. Thousand Oaks, CA: Sage.
9. Furstenberg, F.F., Brooks-Gunn, J., Chase-Lansdale, L. (1989). Teenaged pregnancy and childbearing. American Psychologist, 44(2), 313-320.
10. Hertz, R., & Ferguson, F.I.T. (1997). Kinship strategies and self sufficiency among single mothers by choice: Post modern family ties. Qualitative Sociology, 20, 187-209.
11. Katz, R. (1998). Divorced mothers evaluate their lifestyle: personal attitudes and social perceptions. Journal of Divorce & Remarriage, 28(3\4), 121-137.
12. Kissane, R.J. (2003). " What's need got to do with it?" Barriers to use of non-profit social services. Journal of Sociology and Social Welfare, 30, 127-148.
13. Ladd, L.D. & Zvonkovic, A. (1995). Single mothers with custody following divorce. Marrige & Family Review, 20, 189-211.
14. Levine, K.A. (2009). Against all odds: resilience in single mothers of children witj disabilities. Social Work in Health Care, 48, 402-409.
15. Linn, R. (1991). Mature unwed mothers in Israel: Socio-moral and psychological dilemmas. Lifestyles: Family and Economic Issues, 12(2). 145-170.
16. Ludtke, M. (1997). On our own: Unmarried motherhood in America. New York: Random house.
17. Main M. & Hesse E. (1990). Parents' unresolved traumatic experiences are related to infant disorganised attachment status: Is frightened and/or frightening parental behavior the linking mechanism? In M.T. Greenberg, D. Chicceti & E.M/ Cummings (Eds.). Attachment in the preschool years (pp. 161-182). Chicago: Chicago University Press.
18. Mannis, V.S. (1999). Simgle mothers by choice. Family Relations, 48, 121-128.
19. Mollborn, S. (2010). Exploring variation in teenage mothers' and fathers' educational attainment. Perspectives on Sexual and Reproductive Health, 42(3), 152-159.
20. Patterson, C.J. (1992). Children of lesbian and gay parents. Child Development, 63, 1025-1042.
21. Patterson, J.M/, Garwick, A.W. (1994). Levels of meaning in family stress theory. Family Process, 33(3), 287-304.
22. Pisula, E. (2007). A comparative study of stress profiles in mothers of children with autism and those of children with Down's syndrome. Journal of Applied Research in Intellectual Disabilities, 20, 274-278.
23. Samuel-Dennis, J. (2007). Employment Status, Depressive Simptoms, and the mediating\ moderating effects of single mothers' coping repertoire. Public Health Nursing, 24(6), 491-502.
24. Segal-Engelchin, D., Erera, P.I., Cwikel, J. (2005). The hetro-gay family: An emergent family configuration. Journal of GLBT Family studies, 1(3), 85-104.
25. Segal-Engelchin, D. Wozner, Y. (2005). Quality of life of single mothers by choice in Israel: A comparison to divorced mothers and married mothers. Marrige & Family Review, 37(4), 7-28.
26. Siegel, J.M. (1995a). Looking for Mr. right? Older single women who become mothers. Journal of family issues, 16(2), 194-211.
27. Siegel, J.M. (1995b). Voltntary stigmatization and social comparison: Single mothers view their lot. Journal of Applied Social Psychology, 25, 1953-1972.
28. Thomas, A. & Sawhill, I. (2005). For love and money? The impact of family structure on family income. The future of Children, 15, 57-74.
29. Wang, J.L. (2004). The difference between single and married mothers in the 12 month prevalence of major depressive syndrome, associated factors and mental health utilization. Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology, 39(1), 26-32.